יום שני

יום שני, כב' אדר א', שנת התשס"ג ליצירה, בשי"ד לשטרות

בראות המהרי"ץ את השינויים והתמורות שחלו בדורו, ניגש לעריכת סידור שישמש ויאחד את כל יהודי תימן תחת סידור אחד בלי הבדל חוג או מוצאו.

המהרי"ץ ידע שאם הוא רוצה שסידורו יתקבל בכל מחוזות תימן, הוא אינו יכול להתעלם מן העובדה כי מנהגים חדשים פשטו מאוד בציבור, וכי לא ניתן למשוך את ההמונים לסידורו בשעה שהציבור אהב מאד תוספות אלו[1]. כדי להצליח במטרתו לעצור את הסחף לכיוון מנהגי ספרד מצא מהרי"ץ רעיון לשלב בין המסורת הקדומה לבין המנהגים שפשטו. בגוף הסידור עצמו הביא המהרי"ץ את הנוסח הקדום והוסיף תפילות שמקורן מסידורי ספרד, ובפירושו הרבה להביא מנהגים חדשים, ואפילו לפשר בין המנהג העתיק למנהג החדש. גם בשאר ספריו רואים אנו איך המהרי"ץ מתחשב בשינויים שעברו על יהודי תימן בדורו ובדור שלפניו.

1. המהרי"ץ הוסיף עוד שני כיוונים בנענוע הלולב (ע"ח ח"ב דף ס, עמ' א).

2. המהרי"ץ הוסיף לכפול את התיבות "ה' אלהיכם אמת" בסוף פרשת ציצית כדעת הש"ע סימן ס"א סעיף ג', אע"פ שמנהג זה התחדש בזמנו של המהרי"ץ ואינו נמצא בתכאליל שלפניו מזה כלום (ראה "תשובה לר"מ צארם בעניין 'ה' אלהיכם אמת', כתבים ג' עמודים 1352-1370).

3. המהרי"ץ תומך בפשרה לומר גם את המלה "יתברך" בלחש בעניה "אמן יהא שמיה רבא... עלמיא" בקדיש (ע"ח ח"א דף ל, עמ' ב).

4. המהרי"ץ מקבל את הפשרה "שהיחיד כשקורא אותו [את ההלל] בציבור טוב לקרותו מיושב כדי לא לעבור בפומבי על ד' הרמב"ם ז"ל וכן נהגו הראשונים..." (ע"ח ח"א דף קנג ע"ב).

5. על כל ברכה מחזרת-הש"ץ עונים הקהל "ברוך הוא וברוך שמו" (ע"ח ח"א דף נ, עמ' ב).

6. "ונהגו לנענע עצמן בקדושה ומרקדין ג' רקיעות למעלה כנגד כח"ב" (ע"ח ח"א עמ' נא, עמ' ב).

7. "כשיחפוץ להתפלל ילך לפניו ג' פסיעות כנגד ג' הגשות לתפילה" (ע"ח ח"א דף מ ע"א).

8. "בכל מילה מן הוידוי יכה ביד ימינו על ליבו, ובזה יוכלו החסדים להתגלות בלב כמנהג" (ע"ח ח"א דף נח ע"א). "בזמנינו לא ראינו בקהילתינו מי שנוהג כן... אפשר שהיו יחידי סגולה בזמנו שנהגו בכך, או שכתבו ע"ד חומרא וחסידות" (הרב יצחק רצאבי, בארות יצחק ח"א עמ' רצד ס"ק כא).

9. די לעם הארץ או סומא לצאת י"ח ע"י החזן בקריאת התורה (שו"ת פעולת צדיק ח"ג סי' קצב).

10. אין בתכאליל העתיקים של אבותינו לגמור את ההלל בביהכנ"ס אחרי תפילת ערבית בליל פסח (וכן לא בדילוג), כי לא נמצא בתלמוד לקרא את ההלל בליל הפסח בביהכנ"ס אלא בתוך ההגדה. וכן לא נזכר בדברי הגאונים ולא בהרי"ף ולא בהרמב"ם. דעת הש"ע ע"ח ח"ב דף ז ע"א. בשם מנהגי ספרד שגומרים את ההלל בביהכנ"ס בברכה, והמהרי"ץ נמשך אחריו (בלי ברכה).

11. המהרי"ץ מעדיף את המנהג החדש לחבר את חקת ובלק ולהפריד מטות ומסעי, אע"פ שכותב שהמנהג הקדום היה לחבר את קורח וחצי פרשת חוקת עד פ' ויסעו מקדש, ובשבת הבאה קוראים את חצי חוקת ובלק (ע"ח ח"א דף קצא ח"א).

12. דעת המהרי"ץ שבתפילה אחת ש"צ מתפלל בקול עד אחר הקדושה, ומהברכה הרביעית מתפללים כולם בלחש, למרות שבתימן נוהגים בתפילה אחת שש"צ מתפלל את התפילה בקול והקהל מתפללים עמו בלחש" (פעולת צדיק ח"ג ס' קלז).

13. המהרי"ץ מסכים עם הפוסקים שקוראים תיגר על הנוהגים להתעטף בטלית בלילה, אע"פ שמנהג פשוט בתימן להתעטף בערב-שבת (פעולת צדיק ח"ג ס' רמו. ראה שושנת המלך הלכות ציצית סעיף ב' ).

14. "לכתחילה לא יפסיק בין הנטילה להמוציא" (ע"ח ח"א דף קסז, ע"א) אע"פ שמנהג פשוט בקהילתנו שאין נזהרין מלדבר בין נט"י לברכת המוציא ואף תלמידי-חכמים אינם נזהרים בזה" (הרב איתמר כהן, קונטרס "מתנות כהונה" בתוך הספר "אוצרות תימן" א', עמ' קצד).

15. דעת המהרי"ץ גם כשחל חוה"מ בשבת מזכיר מעין המאורע באמצע ברכות ההפטרה (ע"ח עמ' קמ ע"א). "המחבר הכריע להזכיר ר"ח וחה"מ רק באמצע, היפך התכאליל הקדומות ורמב"ם כת"י" (הרב שלום יצחק הלוי, דברי שלום חכמים, עמ' רצ).

16. מספרי קדמונינו מוכח שמנהגם היה בחזרת הש"צ, שהש"ץ עצמו אומר "כהנים" כדעת רס"ג בסידורו דף טל והרמב"ם תפלה פי"ד הל"ח ומרן או"ח סי' קכח ס' י .כמפורש בתכלאל מהר"י בשירי ומהר"י משתא, וכ"כ הר"ש שבזי בחמדת ימים פרשת נשוא עמ' קלה, ובסידורו[2]. והנה המהרי"ץ כתב בדרך הלכה פסוקה בזה הלשון: "קורא להם מהציבור "כהנים" וכו' וש"צ אינו יכול להפסיק לקרות "כהנים"" (ע"ח ח"א דף נב ע"א).

17. בכל התכלאלים הקדומים נוסח את הערוב בארמית כרבנו, ואילו המהרי"ץ העתיק לסידורו את הנוסח המבואר כפי סידורי ספרד (פעולת צדיק ח"ב ס' קכה, ובע"ח. ראה "ויצבור יוסף חי", הרב יוסף צוברי, ח"ג עמ' קכח).

18. בכל התכלאלים הקדמונים והמאוחרים שנמצאים בידנו, כולם פה אחד העתיקו אליבא דהרמב"ם לערב רק חתיכת בשר עם ביצים או דגים כשהן מבושלים, ואין זכר בדבריהם לפת כלל. ואילו המהרי"ץ פסק לכתחילה לערב גם בפת עם התבשיל (ע"ח ריש ח"ב. ראה "ויצבור יוסף חי", הרב יוסף צוברי, ח"ג עמ' קכז).

המהרי"ץ לא הצליח לאחד את כל יהודי תימן לנוסח אחיד אבל מנע את הסחף של נהירת קהילת הבלדי לסידורי ספרד. אם המהרי"ץ לא היה כותב את סידורו, יהדות תימן כולה היתה מאבדת את נוסחיה העתיקים.

אפילו הרב יהודה צעדי, שתקף בחריפות את אלו ששינו מנוסח התכלאל הקדום (ראה הקדמתו לסידור "עץ-חיים" למהרי"ץ), נגע בשינוי נוסחאות ומנהגים.

א. הרב יהודה צעדי שהיה ממקובלי חכמי תימן, נהג לפשר בין שיטות מקובלים בענין נטילת הידיים של שחרית, ועשה שתי נטילות בשתי שיטות: "עד שנמצא ששופך בין שתי הידים סך הכל י"ב שפיכות" (שו"ת רביד הזהב לרב ר"ד משרקי ובנו, סי' מג).

ב. הרב יהודה צעדי מציע פשרה בין נוסח נפילת אפיים של מנהג תימן לבין מנהג ספרד, "שכתב לומר הפסוק הראשון מהמזמור [תהלים "מזמור לדוד אליך"]" והשאר להמשיך בנוסח תימן (ראה ע"ח דף נה ע"א).

ג. שיטת הרב יהודה צעדי שהמנהג לחלוץ את התפילין אחרי שיר של יום לפני מוסף של ראש-חודש (עץ-חיים, ח"א דף קנ"ה עמ' א-ב). מנהג תימן הקדום להתפלל מוסף של ראש-חודש עם תפילין, ולא זכרו בו שצריכים לחולץ לפני מוסף (ראה תכלאל קדמונים, תכלאל משתה שבזי, תכלאל מהר"י ונה ועוד).

ד. הרב דוד צאלח (נכדו של מהר"י צאלח) בהשגותיו על זקנו העלה עדות נאמנה וכתב, שכן שיטת מהר" צעדי לגמור את ההלל בלילי פסחים בבית הכנסת בברכה כמנהג ספרד (ראה ע"ח מהדורת שמעון צאלח דף מא ע"ב הער' 2).

[1] "ואפשר להליץ בעד מורנו [המהרי"ץ] דלפום ריהטא העלה לשון המדרש מחמת שהמוני העם שבימין התאוו תאוה לזה ונמשכו אחרי האגדה כי כן דרכם, ולפיכך לא נתן לב לדקדוק אחריו יפה, דאלו נחית לדקדק עליו יפה יפה היה דוחהו בשתי ידים בודאי הגמור, כי אין נבון וחכם כמוהו, ולכן אין הכרח בדבריו כאן כלל ועיקר" (תשובת ר"מ צארום בעניין 'ה' אלהיכם אמת', בכתבים ג' עמ' 1369).

[2] "נוסח התפילה, המנהגים ומסורת הקריאה של הר"ש שבזי, עפ"י תכלאל כתיבת ידו", ציון בר-מעוז, אפיקים, גליון קיא-קיב, תשרי תשנ"ח, עמ' 77.