בני עדתינו המכונים "תימנים" חוששים כמעט לכל דבר. מה יגידו אחרים, מה יחשבו עליהם וחשש זה גורם להם לפחד, להסתגרות ולהתבטלות וזו הסיבה שאינם יוצרים סביבה משלהם.

רוב עדות ישראל השכילו להבין שיצירת סביבה משלהם, מסייעת לחוסן רוחני וחברתי והויתור למען הזולת תורם לחיזוק העדה והסביבה מתיחסת בכבוד והערכה למי שמעריך את עצמו ולא מתבטל בפני אחרים והדבר בולט בבתי כנסת של עדות אחרות שכמעט ואין שם ויכוחים על מילים, פסוקים, גִ'עיות וכדומה אלא הכל זורם "באתנחתא" פחות או יותר.

אבל אצל בני עדתנו המכונים "תימנים" ה"שלשלת" רועמת. ישנן קהילות במקומות שונים שהבינו שיש לכבד הסכמי "הפסקת אש" והתפילה מתנגנת לה בנעימה אחת ובנוסח אחד ואחיד ואין סידורים שונים בעריכות ודעות שונות מתורת הנגלה, הגילגול והנסתר למגלים המתגלגלים, וישנן קבוצות שאמצו להם את כל תורת המודיעין והחשאיות ואין פותר אותם זולתי מתי מעט אנשי סוד המקיימים קשרים עם העולמות העליונים המדווחים להם על חרקים בחסה וכשרויות מפוקפקות של חצרות וטירות.

מכל האמור לעיל התעוררו ויכוחים שיצרו הפליטים השונים שהתעקשו לשמור על מה שאינם יודעים ואינם מוותרים על "קוצו של יוד" בבחינת יהרג על גִ'עיא או זרקא ואין ויתור, מחילה או סליחה.

המכוּנה "תימני" לכשיתפלל אצל קהילה אחרת יֵרָאֶה מלאך ה', כל כולו הכנעה, התבטלות הסכמה וויתור עד כי יאמרו עליו "זרע ברך ה' " , "תימני נחמד" וכך אנו נראים בעיני הזולת, נחמדים כשאנו כנועים, מכבדים את השכנים בחילבה טריה ביום ששי, כובאנה או לחוח עד כי יאמרו בגויים "השכנים שלנו התימנים מ-ק-סימים !"

התעוררו אחים! להיות תימני זוהי אחריות. ומדוע ?!!! משום שאין אף עדה או קהילה ששמרה בקנאות (חיובית) על המסורת התלמודית, הנקייה מתקציבים והשפעות, שיקולים וביטולים של רב אלמוני או פוסק פלמוני בספרו החשוב וכו'... אבל לצערנו הרב מאד, ברגע שנתקפלו גלגלי המטוס האחרון שהמריא ממחנה "חאשד" (גאולה), קפלו בני העדה את המסורת ואת האמת לתוך ימי עיון וכנסים, טקסים ועמותות שהם המצבה לעדה אצילה שלא השכילה ליצור סביבה משלה והעדיפה להתבטל כלפי הסביבה במקום להתרומם, לשלוט ולהשפיע מן המסורת הנקייה וכך הפכה לבת ערובה בידי חברה מתנדנדת ומושפעת מגדולת גדולים שבטלו את ענקי הרוח הצנועים שידעה העדה, שהלכו בצידי שבילים וכל קוץ שגדל באדמת ארץ ישראל היה בעיניהם פרח וידעו לעבוד את ה' בשמחה ובנקיות וזכו שלא להכיר את היהדות החדשה שבסיסה בשיעול או עיטוש של אדמו"ר פלוני שסמך על קושית פלמוני החולק על דעת פלוני מתלמידי תלמידיו של רב אלמוני שזכה להתעטש או לגהק בבית המדרש ומאז נוהגים תלמידיו להתעטש ולגהק בשעה מסוימת וסוד גדול הוא למבינים.....

אחים יקרים ! עורו עורו והתפכחו. לכל עדה וקבוצה יש את מנהגיה והשפעותיה ואין חובה לא מאוריתא ולא מדרבני רבני רבנן האחרונים והמאוחרים לאמץ כל דעה וסברא שיש בה לסתור את דברי אבותינו נוחי הנפש את מנהגיהם והנהגותיהם שיסודם בשמחה ובתבונה תוך שילוב המציאות והתאמתה לרוח התורה משום שהתורה-תורת חיים היא.

"תהילים במקום טילים"

במלחמת המפרץ הזדרז סוחר ממולח לייצר מדבקה ("סטיקר" בלעז..) המתנוססת על חלונות ושאר חלקי הרכב, משרדים, קירות וכו' ,,, ואכן אין לנו על מי לסמוך ולהשען אלא רק על אבינו האחד והמיוחד שבשמים. מלחמת המפרץ עברה מן העולם בניסים גלויים ונסתרים ומשום מה פרחה התעשיה עד לביטויי אהבה והערצה כלפי הקב"ה ויש אפילו מדבקות המזכירות לקב"ה שאנו בניו (אין שכחה לפני כסא כבודו) ואנו אוהבים אותו (הוא יודע) וכו',,,. אבל ישנם כמה מבניו שעדיין לא למדו כיצד להתנהג על הכביש ולא מסתדרת בשכל הישר התנהגותם על הכביש אם משוים את התנהגותם למה שכתוב על החלון האחורי של הרכב ובכך דומים הם לבניו הנוספים של הקב"ה המבטאים את דעות השלום שלהם באותה צורה על חלקי הרכב השונים וגם על הכביש, ואפשר להתבלבל מהתנהגות בניו של הקב"ה החפצים בשלום מידי שהשבת היא היום החופשי שלהם ללכת לים ולרחוץ את הכלב ולעומתם, בניו של הקב"ה המבקרים בבית הכנסת ורומסים שם את כל מי שאינו סובר כמותם. מה רבו מעשיך ה' !.

שירת התהילים היא עדות לכמיהתו של האדם ברוחו ונשמתו לקשר ולמגע עם בוראו.זכורני בילדותי כיצד קראו הזקנים את קריאת התהילים בנעימת השתפכות הנפש ובעינים דומעות ואם נשים לב כמעט ואין בכל מזמורי התהילים תפילה ובקשה על פרנסה ואם ישנם פסוקים העוסקים ברפואה אין הם אלא רפואת הנפש בעת משבר רוחני, נפשי, במבוכה ובספיקות: "חנני ה' כי אמלל אני, רפאני ה' וארפא כי נבהלו עצמי ונפשי נבהלה מאד... חלצה נפשי הושיעני... יגעתי באנחתי... בדמעתי..." תהילים ו-ג,ז) . האדם משתפך לפני בוראו באמצעות פרקי התהילים שחברו מחברים שונים וגם אם נבדוק בתוכן הפרקים לא נמצא סגולות לפזילה, זיווגים או אינפקציה (בלעז) ובטח לא מזמור שיש בו יכולת לאחות שברים ברגל או ביד (בשביל זה יש צילום רנטגן ואורטופדים). המזמורים השונים משתרעים על פני תקופה ממושכת ואין בהם רמזים של תקופה. ישנם מזמורים שמתכנם אנו מוצאים רמזים שונים של תקופת ימי המלוכה בישראל ועד סוף ימי בית שני כשהמקדש וירושלים תופסים בהם מקום מרכזי.

מזמורים רבים פותחים במילה "תפילה" ורק פעם אחת (מזמור קמה) אנו מוצאים את הפתיחה "תהילה" למרות שלאורך כל ספר התהילים בולטת התהילה לאל ולא התפילה.

התפילה באה "ממעמקים קראתיך ה'" (מזמור קל) משפל המדרגה ("בור תחתיות" סח -ז) ואילו התהילה עולה ממצב של התרוממות הנפש. כשאדם מתפלל הוא מבקש משהו וכשהוא רוצה להלל אינו מבקש דבר אלא נותן שבח, הודיה ותהילה

לאל עליון.

שומע תפילה נותן תהילה

בדורנו הנבוך הפך ספר תהילים לתרופה ואצל חלקים מסוימים מקרב שלומי אמוני ישראל הדבר בא על חשבון לימוד התורה. חבורות של קוראי תהילים מתכנסות דרך קבע בבתים פרטיים ובבתי כנסיות כדי להתפלל על החולים הרבים בעיקר בשבתות למרות שנפסק להלכה: "... אף לקרוא בכתובים בשבת בשעת בית המדרש אסור, גזירה משום ביטול בית המדרש שלא יהיה כל אחד יושב בביתו וקורא וימנע מבית המדרש " (רמב"ם שבת כג-יט ע"פ הגמ' שבת קטז ע"ב) ועיין דברי המגיד משנה על הלכה זו.

כאמור לעיל- האדם הנבוך, המתלבט והמטולטל מחפש אחיזה ומשען וספר תהילים הוא המעיין המרוה את צמאונו ואשרי תמימי הדרך הנותנים תהילה לשומע התפילה.

שיטת הגמול של שכר ועונש חלה על האדם שהעדיף את חופש הבחירה בין טוב ורע. לאדם יש מעמד דו צדדי. מצד אחד הוא היצור הנעלה ביותר בעולם הגשמי והנמוך ביותר מכל מה שיש בעולם המלאכים. בסיסו של האדם "עפר מן האדמה" והמשכו- נשמת חיים. רוחו ודמיונו של האדם שואף אל על בבחינת "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" לסולם זה יש הרבה שלבים ולכן אמרו רז"ל: "לא עליך כל המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל" (אבות ב יט). האדם אינו צריך להתימר ולהתעקש להגיע לקצה האחרון של הסולם במהירות ללא לאות בשלבים משום שהליכה מהירה עלולה לגרום לנפילה כתוצאה מחוסר תשומת לב ואפשר גם לפגוע באחרים מרוב מהירות וכך זה קורה בדרך כלל לאדם שבלהיטותו לחשוף את כל תעלומות היקום משתעבד אל הטכנולוגיה, המכונה ובכך הוא סוטה מן המסלול הנכון ופוגע בעצמו ובזולתו.

הרוח והחומר הם שני כוחות מתחרים בהיסטוריה האנושית והמאבק ביניהם יוצר את דברי ימי האנושות. גם באדם פועלים שני כוחות אלה הנקראים גם היצר הטוב והיצר הרע שעליו אמרו רז"ל "בתחילה הוא נעשה אורח ואחר כך- בעל הבית" (בראשית רבה כב) דומה שבתקופתנו תקופת פריקת עול מלכות שדי נסתלפו המושגים בידי האדם המצטיין בחיצוניות מבריקה ובפנימיות שטחית שתרבות דיבורו היא כניסת המדבר בדברי חברו מתערב ועונה על שאלות שלא נשאל. חסרה לו הסבלנות להקשיב והכי חמור- חסרה לו חכמת השתיקה.

תורתנו הקדושה מלמדת אותנו לרסן את יצרינו ולשעבדם לצלם האלוהים שבָּנוּ המבדיל אותנו משאר הולכי על ארבע ומדברת לכל פרט בלשונו ושפתו. ומי שאינו מבחין במסרים התורה הופכת ל"הסתר פנים" לגביו וכך הוא קופא על שמריו מאבד את ההווה ואת הקשר עם הזמן.

היצר הרע המשתלט על האדם גורם לריקנות וסכנה שהם מסמלי הגלות וזהו גם בורו של יוסף שאין בו מים, אין בו תורה שהיא האור עליו נלחמו בני האור בבני החושך (כפי הבאנו בגליון מס' 27) שמלאו את הבור בנחשים ועקרבים שהם הצרות והייסורים הפוקדים אותנו ולכאן מתחברת שאלת רז"ל בתלמוד שבת כא-ב: "מאי חנוכה ?".

רז"ל עמדו על התוצאות הנגרמות עקב עזיבת התורה ונטישת המסורת, רפיון הקשר והכניעה ליצר הרע ש"ראשו מתוק וסופו מר" (ירושלמי שבת).

כל מיני מכות וחלאים אשר לא כתובים בספר התורה (דברים כח-סא) יבואו על הפרת הבית וכולנו יודעים זאת היטב ובכל פעם מחדש סופקים על ירך ומנדנדים את הראש מצד אל צד בצער על המציאות הקשה שיצרנו לעצמנו. עיון קצר בדברי הרמב"ן (סוף פרשת בא) לא מותיר לנו מקום לתירוצים והתחמקויות ממאורעות הזמן ויש לשים לב לעובדה קטנה, ע"פ המוסרה , בכל התורה כולה מופיעה המילה רק פעמיים ובכל פעם ללא י' .בפרשת וישב "והבור רֵק אין בו מים " (פסוק כד ) ובפרשת האזינו "כי לא דבר רֵק הוא מכם" (פסוק מז) ובשני המקומות הקשר אחד, אצל יוסף רֵק ללא תורה ובפרשת האזינו- רֵק אין תורה ובגלל ה –רַק הזה אנו מתיסרים והכל תלוי בנו כפי שאומר הפסוק "כי הוא חייכם ובדבר הזה (עם התורה) תאריכו ימים על האדמה...".

כבר נכתב רבות על שאלות התלמוד "מאי חנוכה?" שבת כא-ב) וטעמים רבים נאמרו לענין השמן, הסופגניות ועוד ...

ברור הוא שרז"ל לא התכוונו בשאלה בשאלתם "מאי חנוכה" לספר את המאורעות של מלחמת החשמונאים משום שהדברים היו ידועים ומפורסמים בימים ההם בזמן ההוא. רז"ל רצו ללמד אותנו משהו מן הימים לזמן הזה, זמן של הפקרות ופריצות בחינת "עולם כמנהגו נוהג והולך" ו"אין חדש תחת השמש" ועיננו רואות היטב את מחול ההתאבדות אצל חלקים גדולים וטובים משלומי אמוני ישראל החרדים ממזרח וממערב, סרוגים ומושחרים, שמחים למיניהם ומאמיני גאולה ועוד כהנה וכהנה אוכלוסיות המשקפות את הגלות הקשה והנוראה שבה אנו חיים, ברוך ה'.

כאמור, רצו רז"ל לייצב את טבע ימי החנוכה ולהגדיר את אופים בדרך הנכונה כדי לגרום להתרוממות רוחנית כדי שימים אלה יתקיימו לדורי דורות כשהשמן מסמל את הצד הרוחני של ימי החנוכה ואתו המנורה המסמלת את התבונה וכמות השמן המעטה מסמלת את האיכות ותהליך שכזה הצריך זמן וזו גם הסיבה שאומר התלמוד: "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה" (שבת, שם)

ימי החנוכה הם גם ימי זכרון לשומר המנורה (התבונה) הגדול שביסס את משנת רבנו הרמב"ם והפך אותה לנכס תרבותי ועוד בחיו הגשים את משנתו ללא סטיות, שינויים וחידושים בצורה מדודה , שקולה ואחראית כיאה לנקי דעת שמטרתו היתה להרים את קרן התורה שהיא המרפא לנפש ולדעת האדם "שנשלמו בו התכונות האנושיות". מורי יישר וזקק את הדעות למרות "המשטינים והמקטרגים" המופיעים בנוסח הבקשה הנוהגת לפני תקיעת שופר של ראש השנה .

מורי המורה הציב לעצמו מטרה כפולה א) חינוך- לימוד כדי להרים את דרגתו התורנית והמוסרית של הלומד ב) הציב כללים חמורים ומועילים שיעקרו את הבערות וישרשו את האמונות התפלות ע"פ רוחו ודרכו של המגדלור הגדול- הרמב"ם.

זכה מורי "ולא ידע איש את קבורתו" כדי לעשותו סגולה לזיווג, הצלחה בעסקים או נגד נשירת שיער וכו',,, ותלמידיו המיושבים לא נוהגים במנהגי עיטוש, גירוד או מבט בוהה של הרב אלא מיישמים את משנתו בלימוד מעמיק, נבון, ללא קשיים, תירוצים וחידושים. אשריו ואשרי חלקו.

הספר מפאתי תימן

בגליון הקודם כתבנו על כך ועדיין אנו זקוקים לסיוע שלכם בהוצאות הספר. אין חובה לסייע אבל אם ממילא תורמים לכל מיני גופים אפשר לתמוך במשהו משלנו, והגיע הזמן שבני העדה ירימו את עצמם משום שיש להם מה לתת ועלינו לזכור שאנו לא נופלים מאף אחד אחר,אלו ואלו דברי אלוהים חיים אבל מפאתי תימן יש רק אחד, הביקוש גדול והעזרה-אפסית, הא כיצד?

אפשר להקדיש , להנציח ולסייע, למען עילוי האמת בלבד!

ברוכים תהיו.

לרפואת ר' אהרן בן ר' שמואל חמדי הלוי ואשתו שרה שתחיה.

תודה וברכה לבנו של מורנו ר' דוד קאפח הי"ו על תרומתו להוצאת הגליון

תינוקות שנשבו

"תהילים במקום טילים"

מעלת קריאת תהילים

שומע תפילה נותן תהילה

הבורות הריקים של יצר הרע

"כי לא דבר רק הוא מכם" (דברים לב-מז)

ימי החנוכה- הצד הרוחני של הניצחון

הרב יוסף קאפח נע"ג-שומר התבונה

הספר מפאתי תימן