הרב הגאון מארי יוסף קאפח זצ"ל

הרה"ג סיפר בימי השבעה על עבודתם המשותפת בבית הדין הגדול בבחינת "שבת אחים גם יחד, בידידות באהבה ובאחווה". ועמד על שקידתו המופלאה בתורה בבחינת "סיב בה ובלי בה ומינה לא תזוע". "מי ייתן לנו חליפתו, מי ייתן לנו תמורתו" ספד לו הרב.

הרה"ג הראשל"צ מרדכי אליהו שליט"א

הרה"ג סיפר על עבודתם המשותפת בבית הדין הגדול ועל החסד הרב של מורנו בתחומים שונים ובעיקר בהתרת עגונות ובמציאת פתרונות הלכתיים לבעיות השונות והרבות שעלו במהלך הדיונים בנושאים השונים ועמד בעיקר על שקדנותו שהייתה "הפלא ופלא". עוד הוסיף הרה"ג, שמי שרצה לראות כיצד הרמב"ם התנהג צריך היה לראות את מארי זצ"ל.

הרה"ג שלום משאש שליט"א- רבה הראשי של ירושלים ת"ו

"היה שר התורה וקשה סילוקם של חכמים מהעולם מחורבן בית המקדש"

הרה"ג יהודה עמיטל שליט"א ראש ישיבת הר עציון

בכנס שהתקיים באלון שבות תחת הכותרת "עיון במשנתו של הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל" אמר הרב בוודאות גמורה ש- 800 שנה!!! לא קם יהודי תלמיד חכם שיקיף את הרמב"ם משני עבריו גם מהצד ההלכתי וגם מהצד הפילוסופי. היהודי היחיד שהצליח לבצע זאת היה הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל.

הרב הראשי הראשל"צ הרה"ג בקשי דורון שליט"א

ספד למורנו אותו הכיר שנים רבות ועמד על רוחב דעתו וחכמתו, שקדנותו ואצילותו ועד כמה גדולה האבידה לעם ישראל.

מו"ר הרה"ג רצון ערוסי שליט"א- אב"ד קריית אונו

במספד מר פתח מורנו ורבנו הרה"ג רצון ערוסי הי"ו ועמד על שקידתו הגדולה של מורנו הנאסף במשנת רס"ג והרמב"ם, בתרגומיו השונים ובהפצת התורה. "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" זעק הרב מקירות ליבו, והקהל הרב נשא במר בכיו.

ועוד סיפר מו"ר שנפגש עם הרב סולובייצ'יק שאמר לו "שמעולם לא הכיר אדם שקדן בתורה כפי שהיה הרב קאפח". והתפעל בכך "שהאדם הענק הזה כל עולמו תורה ואינו מתעסק בפוליטיקה כלל".

הרה"ג אברג'יל-אב"ד באר שבע

בין מספידיו הרבים היה הרה"ג אברג'ל, שקיבל בצער גדול את השמועה. הרב ספד למורנו בהתרגשות רבה "מי יורה דעה, מי יבין שמועה? את מי נשאל, למי נפנה, מי שבקי ביורה דעה לא בקי בחושן משפט. ומי שבקי בחושן משפט, אינו בקי ביורה דעה. מורנו ורבנו היה בקי בכל מכמני התורה. אין שאלה שלא ענה על המקום. רק לפני שבועיים התקשיתי מאד בשני שמות, איך לכתוב בגט. פניתי לכל המומחים ואומר לכם רבותיי: אף אחד לא יכל לענות, שאלתי את מרן ומיד השיב לי. זה בדברי הימים כך וכך. מורי ורבותיי מי יפתור לנו את השאלות? איזה רב יש לנו בעוצמה שכזו? הוא היה בשבילי מורי ורבי. מן הרבנים שהייתי בא כל ערב חג לקבל את ברכתו ולנשק את ידו ועכשיו יחסר לי האבא הגאון והגדול הזה.

… היה נחבא אל הכלים, אבל מי שבא במחיצתו ומי שקרא בספריו ראה לפניו אדם מושלם בתורה, במידות ובאיכות עצומה, איזו חכמה אדירה! אני לא מכיר אדם בעצמה הזו שכל כולו שקוע בתורה. הפסדנו הפסד גדול שאין כדוגמתו. קשה להתנחם. "תהא נשמתו צרורה בצרור החיים".

הרה"ג הדיין אברהם שמן שליט"א- רחובות

סיפר שלפחות פעם פעמים בשבוע היה בא להתייעץ עם מארי ובכל פעם קיבל תשובה שסיפקה אותו. "אני לא יכול לדבר על מארי, קשה לי גישתו הייתה: חפש את האמת, תמיד הרגשתי בן בית כאן, קשה לי להתבטא, הרגשתי שאני בא לאבא ויצאתי בהרגשה שיצאתי ממקום רצוי.

הרב עמד גם על שקדנותו הגדולה של מורנו הנאסף. " עלינו ללמוד ממארי מה פירוש המושג שקידה בלימוד, מה זה מושג אהבת התורה, חיפוש האמת. עלינו לקחת משהו מן המשהו ממארי…

…אסון קרה לנו ועלינו לנצל זאת ולהסתכל קדימה. אמת קנה ואל תמכור, זה היה המוטו של מארי וזה מה שתמיד שמעתי ממנו וה' יסייענו על מעשה רצונו.

הרה"ג אליעזר רבינוביץ שליט"א- ראש ישיבת ברכת משה מעלה אדומים

"צדיק נפטר מן העולם- רעה באה לעולם", שנאמר "כי מפני הרעה נאסף הצדיק" (סנהדרין קי"ג, ב). הלב מלא חרדה מפני היום הפורענויות המתרגשות לבוא על ארץ הקודש ועם הקודש, כי במוצאי יום שנשתברו הלוחות נסתלק הגדול, מי ייתן והיה לנו למליץ יושר לפני כסא הכבוד, להתחנן על הר הבית וערי אלוקינו שלא ימסרו לידי אויב ועל ישראל שלא יגלו מארצם.

… בחזונו הנועז הגה הגאון הרב קאפח את הרעיון לראשונה מאז מאות שנים, להקיף את כל תורתו של הרמב"ם החל מפירוש המשנה וספר המצוות, וכלה במורה נבוכים ובחיבור הגדול - הוא משנה תורה.

בדביקותו ובחריצותו, שאין להן דמיון בדורותינו, הראה את ידו החזקה לעיני כל ישראל. פירוש המשנה שכתבו רבנו הגדול בלשון ישמעאל היה חסום בכמה מנעולים, ורבים התייאשו מליהנות מאורו, הואיל והתרגומים המצויים לוקים בחסר וביתר. ובא הרב קאפח לפתוח לנו פתח "כפתחו של אולם" בתרגומו הבהיר והצח, וכן בכל שאר כתבי הרמב"ם.

מעתה כולנו אסירי תודה להרב קאפח זצ"ל מן היהודי הפשוט הלומד משניות בכל יום, עד תלמידי חכמים בעלי שעור קומה, המתעמקים בעיונם…. .

…. אמרו ראשונים על הרמב"ם: "ממשה עד משה לא קם כמשה". אף אנו נאמר: " מיוסף עד יוסף לא קם כיוסף". מאז מרן "בית יוסף" בעל ה"כסף משנה", לא היה מי שאימץ לעצמו את המשימה לבאר ולהבהיר את כל משנתו של הרמב"ם, כמו שעשה הרב יוסף קאפח. מפעלו המבורך הנו נחלה לדורות וזכות הרבים תלויה בו. יהי רצון שזכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.

הרה"ג שאר ישוב הכהן שליט"א-הרב הראשי לחיפה

פתח וסיפר על מעשי החסד הרבים של הרב ורעייתו שתחי' ותיאר את עלייתו מעלה מעלה של מורנו הנאסף במעלות התורה. על שקדנותו בלימודיו בישיבת "מרכז הרב" מהשעות הקטנות של הבוקר עד לשעות המאוחרות של הלילה, ועל כך שהתפרסם בישיבה כמתמיד הגדול של לימוד התורה. קשה להאמין שרבנו יוסף לא אתנו כאן יותר. כל מעשיו היו לשם שמים ועשה סייג לתורה.

הרה"ג יחיאל תם שליט"א-חולון

אמר במסע ההלוויה "כי אבד אחד מאבני היסוד של עם ישראל"

הרה"ג בצרי שליט"א

סיפר על היכרותם הראשונה בוועדה לבחינת דיינים ועמד על מידותיו של מורנו הנאסף שהיה דיין בצדק ללא משוא פנים. איש אוהב חסד כמו גם אישתו הרבנית והכל בהצנע לכת ומעולם לא עשה לעצמו פרסום ושגם היום אין אנו יודעים כמה פעולות חסד עשה "וזכותו תעמוד לנו ולכל עם ישראל".

הרה"ג אהרון בדיחי שליט"א- אבן יהודה

… מסע ההלוויה יצא בצוהרי יום שישי להר המנוחות בגבעת שאול בירושליים כשרבים מבין המלווים קרועי בגדים וחלקם חלוצי כתף בוכים ומבכים בקול קינה ויללה את פטירת המאור הגדול. ביום שישי, סמוך לארבע אחה"צ, נטמן ספר התורה בעפר. היהדות כולה איבדה את אחד מגדולי התורה, החכמה והמחשבה המובהקים, ראש המדברים בתורת הרמב"ם, הגאון הגדול הגר"י קאפח. ואנו רואים וזועקים: "אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו".

הרה"ג יצחק שילת שליט"א (מתוך "צוהר"-כתב עת תורני, ד', תשס"א עמ' 7-8)

… "א"ר חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו, וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו" (ברכות ו, ב). ועוד : "וא"ר יוחנן משום ר' שמעון בר יוחאי כל הקובע מקום לתורתו (כגריסת הרי"ף) אויביו נופלים תחתיו, שנאמר ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עוולה לענותו כאשר בראשונה" (שם ז, ב).

קביעותו של הרב קאפח בתפילה ובתורה - מן המופלאות הייתה. לפני עלות השחר היה קם לעבודת יומו, פוסע לבדו אל בית מדרשו, לתפילה ולשיעורי תורה, תמידים כסדרם, במשך עשרות שנים רצופות, בימות החול ובשבתות, בחגים ובחול המועד, אין יוצא מן הכלל. ואחר כך לחדר עבודתו, מבוקר עד ערב, יושב על הספסל ברגליים יחפות ושלובות, כותב, מהדיר, מתרגם, מפרש, משיב לשואליו בכתב ובעל פה. עמוס עבודה, שונא ביטול זמן, אינו משתתף בכנסים, טקסים ועצרות. לשמחה של מצווה, במיוחד של בני עדתו, היה מוכן תמיד להקדיש מעתותיו, למול תינוק (את הדברים שת"ח צריך לדעת- ידע בפועל ממש), לערוך חופה וכדו', תמיד נינוח ורגוע, כאילו יש לו הרבה זמן. אך ברגע שסיים את תפקידו חזר לחדרו ולשולחן עבודתו. לא אהב כיבודים. בזמנו הוצע לו להיות רב ראשי, והוא סירב. רצה להמשיך ברמב"ם.

… " כל הקובע מקום לתורתו אויביו נופלים תחתיו". יש לפרש: 'נופלים תחתיו'- מבחינת המדרגה הרוחנית. אין זה סוד שהיו לשושלת קאפח אויבים, מאז ימי המחלוקת הקשה בתימן, ועד לשנים האחרונות כאן בארץ. הקורא את הקדמותיו של הרב קאפח לספריו, מוצא כמעט תמיד את הלעג והבוז שהוא שופך על אנשים בלי שם- כשהכוונה לסוג של יריבים אשר "לשם שמים" התנכלו לבית אביו ולו עצמו.

עתה אפשר לקבוע בפה מלא כי יריביו 'נופלים תחתיו'. יצירתו התורנית של הרב קאפח תישאר בעלת ערך קבוע וקיים לדורות, מונומנטלי. פירוש המשנה לרמב"ם שגאל ממאפל השיבושים והפכו לספר נהיר ומאיר, משנה תורה שההדיר בכ"ד כרכים עפ"י כתבי יד תימניים וצירף לו שיטה מקובצת של מפרשים, מיטב ספרי המחשבה של הראשונים שתרגם מחדש מערבית, ספר בעלי הנפש לראב"ד ושו"ת ראשונים שהוציא לאור עולם בנוסח מתוקן- כל אלה ועוד ועוד יתנוססו לדורות כמפעלו היוצא דופן של אדם יחיד, שקדן בתורה מאין כמוהו, עיקבי ונאמן לדרכו מילדות ועד זקנה ושיבה.

שני אנשים העריץ הרב קאפח: את סבו, הרב יחיא קאפח, ואת מרן הרא"יה. כך כתב עליו: "גאון ישראל כמלאך אלוקים, נשיא ארץ ישראל וישראל כולו עד ימנו אנו" (הסכמה לספר 'אורות המקדש'). הביטוי "ארץ ישראל ו[עם] ישראל כולו" מבטא את אהבתו העזה של הרב קאפח לארץ ישראל ולעם ישראל כולו.

מאז עלותו ארצה מגולת תימן ועבודתו הראשונה כצורף, דרך לימודיו בישיבת מרכז הרב ובמכון פישל, ועד היותו לחבר בית הדין הגדול ומועצת הרבנות הראשית לישראל , תמיד הביע את דעתו הנחרצת בעד שלימות הארץ ושלימות העם, נגד חלוקות והפרדות, נגד כניעות וחולשות, בעד תורת אמת, מקורית ואמיצה.

הוא לא היה מהרבנים המתוקשרים והמשמיעים את דעותיהם ברבים, אך לכל שואליו היה אומר דברים ברורים וחדים.

הרב קאפח זצ"ל הוא מסוג האנשים אשר חשיבותם וגדולתם תוכר אחר מותם יותר מאשר בחייהם.

פרופסור משה בר אשר הי"ו- נשיא האקדמיה ללשון העברית, ירושלים (מתוך "פעמים", מס' 84, הוצאת מכון ידבן צבי)

… רבי יוסף בן רבי דוד בן רבי יחיא ממצניעי הלכת שבחכמים היה. חכמתו הרבה ורובי תורתו לא הטו אותו מלהלך עם הבריות בצנעה, שיח ושיג שלו נעשה בקול דממה דקה אבל נשמע למרחוק.

לא איש אחד יכול לבחון את פועלו מרובה הפנים של רבנו במחקר. בקיאותו בכל חדרי התורה שבכתב ושבעל פה, ידיעותיו בספרות הפילוסופיה, שליטתו הנרחבת בערבית, הכרתו את מסורות תימן לענפיהן במקרא ובתרגומיו לארמית ולערבית, הבנתו בכתבי שני גדולי הדורות, רב סעדיה גאון והרמב"ם (ובנושאי כליו) מעמידות לפנינו איש רב- אנפין.

לפיכך כל שאני יכול לומר יהיה הצעה כוללנית של מפעלותיו, עם שאני נשען גם על אשר אמרו מומחים על חטיבות אחדות של פרסומיו.

מן הסתם כל אחד מאתנו נזקק אך לחלק מעבודותיו, וגם החלק הזה יש בו כדי לצייר בפניו דמות של איש אשכולות.

…. אילו נשאלתי כיצד אפשר לתמצת את מפעלו הספרותי של רבי יוסף הייתי מכתירו בשלושה תארים: המתעד, המהדיר והמפרש.

… על טיב עבודתו כמהדיר פירוש המשניות כתב מרה של השמועה, מורנו פרופ' יהושע בלאו, בביקורתו בלשוננו ל (תשכ"ז, עמ' 54) כדברים האלה: "אין ספק כי הרב קאפח… הוא האיש המתאים ביותר למלאכה שלקח על עצמו. כבן תימן זיקה מיוחדת לתלמיד חכם זה לפירוש המשניות במקורו הערבי, והיה בקי בו זמן רב לפני שהתחיל לההדירו". אמת הדבר שדבריו של פרופ' בלאו מלווים בהערות ביקורתיות רבות עניין וכבדות משקל, אבל בלאו עצמו ראה לכתוב: "אך יחד עם זה מודים אנו בפה מלא, כי אין אלו אלא פרפראות לחכמת הוצאת טקסטים. לגבי הדברים החשובים באמת נהג הרב קאפח בזהירות ובתשומת הלב הראויות" ( שם, עמ' 56).

… אפשר וצריך לומר דבר אחד: רק מבוקרים בעלי משקל זוכים לעינם הטובה והבוחנת של מבקרים בעלי משקל.

… דרך הילכו של רבנו מצרף עדויות על לימודו שלו בתימן מפי סבו, ומשיח לנו שעיסוקו במשנה תורה הוא רב שנים. וכך הוא כותב במבוא לספר המדע (עמ' י):

"כאשר בילדותנו למדנו ספר היד החזקה לפני סבי זצ"ל, רוב הציבור היו לפניהם ספרי דפוס, איש איש ודפוסו, ולפני סבי ואחדים מציבור השומעים היו כתבי יד בני כמה מאות שנים. ספר ספר וגילו, וכמעט בכל הלכה היו הערות על שינויי הנוסח, הערות שעברנו עליהן ביעף מחמת קלותן, והערות שעוררו ויכוחים סביב הנושא, ותוצאותיהן הם להלכה בהלכתא דמשיחא ואם למעשה בדברים הנהוגים בזמן הזה".

כמה מחכמי ישראל אנשי בית המדרש הישן למדו כך תוך עיון בדיוקי גרסאות שאינן מבוססות על סברות אלא על נתונים בכתבי יד עתיקים? הפירוש של רבנו ל"יד החזקה" הוא מעיין בלתי נדלה של תיקוני גרסאות, הצעת מקורות לפסיקת הרמב"ם, דיון בדברי ראשונים ובדברי נושאי כליו של הנשר הגדול. ומה אין שם?

… לפי שיראתו של רבנו קדמה לחכמתו, ויראתו לא פגמה בחכמתו, ספריו נמצאים על שולחנות כל הקהלים. חכמתו נשענה על אמות המידה של הנאמנות לטקסט, על ההקפדה ודיוק בגרסאות ועל כובד ראש בהצעת החיבורים שהוא ההדיר ופירש. לפיכך כל מי שעניין לו באמיתה של תורה נזקק לעבודותיו הרבות בנפש חפצה.

פטירתו של רבי יוסף היא אבדה לכל לומדי התורה מכל החוגים. גם עולם הישיבות וגם עולם המחקר מתאבלים על הסתלקותו של החכם הכולל.

… אי אפשר לצאת ידי חובת הספדו של רבנו, אם לא נאמר דברים אחדים על מנהיגותו הרוחנית. מי שירצה לבחון את דמותו של מורנו כרב וכמנהיג רוחני של קהל מן הזווית של פסיקת הלכה, ימצא שהוא היה כותל המזרח של ציבור גדול, ולא דווקא של יוצאי תימן, שפנה אליו בשאלות הלכה למעשה ומנהג, והוא היה משיב במאור לכל פונה.

… מפתיע בגישתו ובחריגותו הוא מאמרו: "כל שאינו מדבר לשון הקודש כתקנה עובר בלאו", שנתפרסם בסיני בתשל"ב (מס' 122), לאחר דיון נרחב והצגת מקורות הוא חותם שם את דבריו במילים אלו: "מסקנא דמלתא, כל שאינו לומד לשון הקודש וכל היודע ואינו מדבר בו עובר בעשה. וכל המדבר לשון הקודש בשיבוש ושלא בדקדוק עובר בלא תעשה ולוקה ארבעים מדברי קבלה.

גם מי שיתמה על המסקנה שהרב קאפח הגיע אליה, לא יוכל שלא להתפעל מן העובדה שהיה בקרבנו רב שענייני הלשון העברית נתעלו אצלו למדרגה הזאת מצד האמונות והדעות ומצד ההלכה למעשה. כל מי שיטה את אוזנו לרשות הרבים או לרשות ההפקר של העברית גם בין שלומי אמוני ישראל, לא יבין איך מחברים בין המציאות שהעברית נתונה בה ובין ההלכה שהסיק רבי יוסף. אבל הוא עצמו נאה דרש ונאה קיים. וגם על חסרון העברית שלו דואבים שוחריה.

ואולם מבחנו של רב גדול ומנהיג רוחני אינו יכול להתבסס רק על כוחו כפוסק הלכה ליחידים ולרבים. הדור הזה והימים הללו מעמידים שאלות מבחן אחרות לרועה הרוחני. די לציין שתיים מהן.

ראשונה בהן מידת חיבורו של רב להיסטוריה היהודית ולקורות העם במאת השנים האחרונות ובמיוחד בחמישים האחרונות. לשון אחר: מה צריך להיות יחסם של שומרי תורה ומצוות למדינת ישראל שהוקמה בידי התנועה החילונית? מיותר להעיר שרבים מגדולי הרבנים, שנולדו בארצות שמדרום וממזרח לים התיכון או להורים שבאו משם, סיגלו לעצמם השקפות שרבים מגדולי התורה שבאו מן הארצות שמצפון לים התיכון גיבשו, ועיקרן הסתייגות גלויה ולעיתים בוטה מן המעשה הגדול הזה שזכינו לו בחמישים שנים האחרונות. הדבר מתבטא כידוע ביחס ליום העצמאות, וגם בתפילה לשלום המדינה ובגילויים אחרים.

רבי יוסף יוצא תימן היה, ובוודאי היו לו שאלות על התנהגותם המבזה של קולטי העלייה בשנות החמישים כלפי בני תימן. עסקנים ערלי לב מייצגי "כור ההיתוך" גילחו את פאותיהם של נערים רכים במעברות ובבתי עולים, ומחקו מהם את מה שנחשב בעיני הוריהם סימן מובהק ליהדות במשך דורות, ויש מבני תימן הנושאים בליבם גם טענות והאשמות כבדות שילדיהם לוקחו מהם בזרוע. לא שמענו שרבי יוסף קצף בשל כך על המדינה. או בניסוח ברור יותר: שמענו גם שמענו שרבי יוסף לא קצף בשל כך על המדינה. כל הפרשיות הללו לא העיבו על יחסו החיובי של רבי יוסף למדינת ישראל. וכל ימיו היה מדורשי שלומה וטובתה. כבר בתכלאל "שיבת ציון" שהוציא בשנת תשי"ב, כלל רבנו את הברכה לשלום המדינה כנוסח שקבעה הרבנות הראשית לישראל, וכך חזר ועשה בתכלאל "שיח ירושלים" שהוציא בשנת תשנ"ג. ואל יהא הדבר הזה קל בעינינו. סידורים רבים יוצאים חדשים לבקרים ושמותם של גדולי הרבנים מעטרים את שעריהם, ויש גם הסוחפים להם גם הסכמות מפורטות, אבל התפילות לשלום המדינה ולשלום חיילי צה"ל נפקדות מהם.

עניין שני נוגע יותר ב"איך" מאשר ב"מה". רשות הרבים שלנו נתגדשה בדברים בוטים ובלשונות של חרפות וגידופים, שעיתונאים זריזים וציניים עטים עליהם. לא רק מנהיגים פוליטיים מצאו עצמם נוטלים חלק במקהלה הזאת בטובתם ושלא בטובתם. הדוגמא שהציב רבי יוסף הייתה היפוך גמור לכל ענות הדבורה הזאת. ואולי לא מקרה הוא שרבים לא ידעו מי הוא בשמעם על פטירתו. הוא דיבר תמיד בלחישה כמעט. ונהג כבוד ביחידים ובקהלים.

וגם זאת, כמנהיג אמיתי לא ברח מאחריות אם זו הושתה עליו מכוח הנסיבות או שבחר בה בחירה גמורה מדעתו שלו…..

שמעתי רבים שניסו ומנסים להציג את רבנו כמנהיג לבני העדה התימנית. אם כוונת הדברים שהיה מורם מעם בעיני בני העדה שקיבלו את מרותו ואת סמכותו, איש לא יערער על כך. אבל אם ירצה הרוצה לצמצם את כוח השפעתו ואת גודל ערכו כמנהיג לעדה אחת, יחטא לאמת. רבי יוסף היה רבם ומורם של ישראל היה, מורם ברובי תורתו אשר העמיד לרשותם, ורבם במופת האישי שהקרין במעשיו ובהנהגותיו. אמת הדבר, הרבה ממה שהעניק רבנו לרבים, בא לו ממסורת אבותיו במלוא הדרה, ובזה היה לדוברה הגדול של יהדות תימן ושל מורשתה המפוארת.

הספרייה הגדולה שהותיר אחריו רבנו תעמוד במדפיהם ועל שולחנותיהם של רבים בדורות הבאים, וכל מי שיקרא בכתביו ידובב את שפתיו. אבל עדיין לבנו נתון לחלל הגדול שהותיר אחריו, ולא יוכל להתמלא ימים רבים. משהו מן החיסרון הגדול שחסרנו עם הסתלקותו של רבי יוסף יוכל להתמלא, אם ניתן אל לבנו את גודל מעלותיו. בעצם זו תמצית המלצתו של החכם: "והחי ייתן אל ליבו".

חגי סגל (כתבה במעריב- 26.7.00)

הוא היה חתן פרס ישראל. גם אשתו, אגב. כישוריו המסועפים ענו על מלוא הקריטריונים של מותג הגאונות. לכתביו יש יותר צרכנים מהמחזות של חנוך לווין או אפילו מהספרים של רם אורן. בכל זאת, כשהלך לעולמו ביום שישי בקושי דובר בו בתקשורת. כמו בחייו, כך במותו, היא החמיצה אותו. מזל שהלוויתו רבת המשתתפים גרמה קצת פקקים בלב ירושלים, ולכן אזכרו אותה בעדכוני התנועה. גם זה משהו.

הרב יוסף קאפח, זכר צדיק ופנומן לברכה, היה מכון אקדמי של איש אחד. הוא גאל את כתבי הרמב"ם מפגיעתם הרעה של מגיהים רשלניים לאורך עשרות דורות, ותרגם מחדש את "מורה הנבוכים" ואת ספרי סעדי-ה גאון.

הרשימה הביבליוגרפית של יצירתו מכילה 300 פריטים. הם נכתבו באופן בהיר, מדויק והרבה פעמים גם מענג.

…. רוב ימיו ישב הרב קאפח יחף בחדר עבודתו הענק בשכונת נחלת אחים, רגליו משוכלות, כדי לתרגם ולהגיה כתבים ישנים ומתבלים. הוא ידע שאחרי מותו לא יהיה מי שימשיך בפועלו ולכן השתדל להספיק הרבה.

המומחים לערבית, הסביר לא יודעים הלכה, ואלה שיודעים הלכה לא יודעים ערבית. הוא עצמו דיבר יידיש, תורכית ואפילו קצת הונגרית. על אף שהיה שומר גחלת מובהק של יהדות תימן, חוג תלמידיו חצה את כל קשת העדות בישראל. רק אופיו הלא פרובקטורי עמד לו לרועץ. אילו היה עושה יחסי ציבור להסתייגותו מתופעת הקמיעות, המקובלים או ש"ס, היה זוכה להתעניינות בממדים לייבוביצ'יאנים. שלוש פעמים דחה הצעה להתמנות לרב ראשי לישראל.

לו עצמו לא היה רב. הוא חונך וחינך לחשיבה עצמאית. "עד גיל 14 למדתי אצל סבא, סיפר פעם, ואחר כך הייתי הרב של עצמי. בעקבות הרמב"ם לא האמין הרב קאפח שבית המקדש השלישי ירד מן השמים והתנגד לחישובי קיצין. קינן בו חשש כבד שהמפעל הציוני עלול לרדת לטמיון. פעם אף הציע לקבוע את יום החתימה על הסכמי אוסלו כיום צום לדורות. בעדינות אך בנחרצות, הסתייג מפסק ההלכה של הרב עובדיה יוסף בענייני שטחים ושלום.

לפני שנתיים שאלתי אותו איזו שאלה היה מציג לרמב"ם, אילו נתנה לו אפשרות כזו. והוא ענה: "לא הייתי שואל אותו שום שאלה, הייתי רק מודה לו על כל מפעלו".

תודה גם לרב קאפח. יש עוד הרבה לשאול אותו, אבל כבר אי אפשר.

פרופ' ישעיהו ליבוביץ זצ"ל

החכם הגדול הזה שלא חת מפני איש וביקר גם תלמידי חכמים גדולים ידע גם ידע להוקיר את מארי זצ"ל במקומות שונים בספריו. מס' דוגמאות: בפרושו לספר "שמונה פרקים לרמב"ם" (נדפס ב- 1986, כתר ירושלים) הוא שואל את אחד מתלמידיו (עמ' 239) "האם מזכיר קאפח גם את משנה תורה? והתלמיד משיב –לא", ומעיר ליבוביץ זצ"ל: "זה באמת מפליא, כי מי כמוהו יודע את משנה תורה"

בנוסף בספר שהוציאו תלמידיו על שיחותיו ב"תורת הנבואה" (נדפס 1997) בדיון על התרגומים השונים שנעשו לספרי הרמב"ם אומר ליבוביץ על תרגומיו של מארי (עמ' 125-126): " זוהי עברית מודרנית של יהודי משכיל, ומבחינת הקריאות היא מצוינת, ומוגשת בצורה שהיא כמעט תמיד בוודאי גם נכונה, ואני דן זאת לא רק בהשוואה לתרגום אבן תיבון, אלא גם על פי התרגומים האחרים כגון זה של שלמה מונק, ובעיקר של שלמה פינס שהוא בוודאי בר סמכא". בהמשך ליבוביץ מבקר את מארי לגבי מס' מילים בתרגום או בפירוש הכתוב אך מסיים את הדיון:

" אבקשכם שלא תטעו בהערכתי, ואני מחשיב מאוד מאוד את תרגומו של קאפח, שעשה עבודה גדולה חשובה ועצומה, דבר שהוא ללא ספק נכס קיים לדורות".

אדם ברוך הי"ו (מתוך ספרו "סדר יום" ע"מ 210)

אדם ברוך, עיתונאי ומחזאי פותח את הערך של הרב בספרו הנ"ל במילים הבאות: הרב קאפח. תנו כבוד. אם היינו מתוקנים היינו מציינים שהרב יוסף קאפח, כשמלאו לו גבורות שמונים, הנו נכס כמכון וייצמן. מפעל חייו של הרב קאפח יליד תימן, מוקדש בעיקר לכתבי הרמב"ם…

.... וגם הדיוט (כמוני) נרעד נוכח פערי הדקויות שבין תרגום-קאפח לתרגומים אחרים. דקויות שבהן מקופלים עולמות. ומדוע כמכון וייצמן גם משום הכוננות הנפשית המחקרית הקבועה, והישגיה. גם משום התרומות המופצות מיחידה אוטונומית אחת לציבור הרחב. גם משום ש'התוצרים' מעידים מתוכם רק חלק מתהליכיהם.

וגם משום שתנובת יצירתו של הרב קאפח, כתנובת מכון וייצמן, אינה נכס בלעדי של חוגים ספציפיים (חרדים, אנשי ישיבות). וכאשר התרבות הישראלית תפשיל את יריעת אוהל התודעה שלה, אל האופק הרחב- היא תגיע גם לרמב"ם כמקור. ואז, יהיה לפניה רמב"ם על פי עבודת הניפוי, העריכה והפרשנות של הרב קאפח.