…בגיל ורעדה אנו החתומים מטה, על תעודה זו, מודים לה' על
שהעיר ה' את רוחו של מו"ר ר"י קאפח, ועשה אותו גואל למשנת הרמב"ם,
ובכך הוא זיכה אותנו וזיכה את כל הדורות הבאים אחרינו. כי אין כמו מו"ר
ר"י קאפח ראוי לגאול את משנת הרמב"ם, שכן על ר"י קאפח ניתן לומר,
שהוא תלמידו המובהק של הרמב"ם. שהרי מילדותו ועד זקנותו הוא הוגה בכל ספריו
תדיר, חזור ושנן, חזור והעמק, חזור ודייק, חזור ודקדק, חזור והגה, חזור ותרגם,
חזור ופרש, בכל כתביו: פירוש המשנה, משנה תורה, שו"ת ואגרות, מורה נבוכים,
כתבי הרפואה, מילות ההיגיון להרמב"ם וחידושי הרמב"ם, והוא נוהג הלכה
למעשה כהרמב"ם, והשקפת עולמו היא כהשקפת עולמו של הרמב"ם, כך שהוא
זכה למשהו מגדולתו של הרמב"ם, עד שניתן לדרוש עליו, שאם פני הרמב"ם
כפני חמה, פני ר"י קאפח כפני לבנה, ועל דרך
הדרוש ניתן לקרוא עליו מקרא הכתוב: ודבר ה' אל ר' משה בן מימון,
פנים אל פנים, כאשר ידבר איש אל רעהו, ושב אל המחנה, ומשרתו ר' יוסף בן דוד,
נער, לא ימיש מתוך האהל.
ולנו אין ספק, שאילו הרמב"ם היה עמנו בשעה זו, היה מנשקו על מצחו ואומר לו: יפה עשית, וכל בני הדורות שיבואו, יודו לו ויהללוהו, על שאפשר להם לדלות ממימיו החיים, הטהורים והזכים של ר' משה בן מימון, שעליו
אמרו: ממשה עד משה לא קם כמשה.
(מתוך תעודה שנכתבה לרגל השלמת הוצאת משנה תורה להרמב"ם ע"י הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל, ב' אדר ב' תשנ"ז, וחתומים עליה הרבנים הראשיים והראשיים לשעבר וכן רבנים ואישי ציבור).
