יום שני, כב' אדר א', שנת התשס"ג ליצירה, בשי"ד לשטרות

עלון מס' 2. חדירת מנהגי-ספרד ליהדות תימן

אע"פ שבכל הזמנים הגיע לתימן ספרים מכל מקצועות היהדות מחכמי ישראל שבשאר הגלויות, בכל זאת עדת תימן היו אדוקים לפסיקותיו של הרמב"ם.

 נמצא בתימן כתב-יד של "שאלות ותשובות לריטב"א", מהמאה ה- 14. כתב-יד יחיד בעולם שנשתמר באוצרות גנזיו של רבי יחיא קאפח, וכן שאלות ותשובות של הראב"י-אב"ד, הראב"ד, רבנו תם נכדו של רש"י, רבי יוסף אבן מיגאש ועוד, כולם חכמי ישראל מחוץ לתימן שספריהם הגיע לתימן קרוב לזמנם, לא הכריעו אחריהם  בפסיקתם. אותם דוגמאות בודדות  ואלפי ציטוטים ומובאות מחבוריהם של חכמי תימן בכל הדורות יוכיחו.

לדוגמא, ר' דוד בן ישע הלוי אלחמדי שחי במאה ה- 15, מזכיר את הטור (או"ח הלכות ראש חודש סימן תכ"ח) בחיבורו על הלכות קידוש החודש לרמב"ם, בזה הלשון:

 "ומצאנו בספר אשר נקרא אורח חיים, אמר בלשון זה על הקביעות..."1.

*       *       *

אחרי המאה ה-16 נכנסו אט אט לתימן הש"ע, סידורי ספרד וספרי המקובלים, והשפיעו על מנהגי תימן וסידוריהם. בין המאה ה-16 ועד המאה-19 נמצאים סידורים שבהם מתחילים להופיע שינויים בנוסח התפילה  המקורי של יהודי תימן.

נמצאו חכמים שהנהגותיהם כללו הנהגות קבליות מובהקות, פיוטים ע"ד הקבלה ויצירות מבית מדרשם של המקובלים.

תחילת השינויים נבעו מכמה סיבות:

א. מוצאם של הספרים שהגיעו לתימן-"ובהיות א"י חביבה, וחכמיה ומנהגותיהם יקרים אצל הכל הכניסו קהילות הבלדי ב"תכלאל" הוספות מרובות מנוסח סדורי ספרד וגם החליפו נוסח קצת ברכות וכתבום בנוסח סדורי ספרד כאשר יעידו ה"תכלאל" מכתבי ה"ר יצחק ונה וכת"י ה"ר פנחס בן גד שזכרתי וזולתם" (דברי הרב עמרם קורח (בספרו "סערות תימן", עמ' יז).

ב.  כמות הספרים שהגיעו לתימן ע"י שדרים- "מהרי"ץ לא מתאונן על מחסור בספרים, כפי שרבו- מתאונן בהקדמתו לשת"ז, והדברים מובנים. בפני מהרי"ץ היו כשש מאות ספרים, פי שלושה בערך מכמות הספרים שהיו בפני רבו [ר"ד משרקי] ... ניתן להסיק, איפוא, כי במחצית השנייה של  המאה ה-18 הגיע לתימן כמות גדולה מאוד של ספרים. ולא זו בלבד אלא שלמהרי"ץ הגיעו ספרים נדירים." (דברי ד"ר משה גברא בספרו "חכמי ישראל שבתימן- מהרי"ץ", עמ' 126).

ג.  איכות הוצאת הספרים ויופי הדפוס- "ועל כולם מצאו להם די כסף לקנות להם חדש, ובפרט דפוסים חומשים מפורשים ופשוטים ומחזורים ומשנה וגמרא ופוסקים ואגדות ומדרשים וקבלה, וכל ספר יובא מחוץ לגבולם קדוש יאמר לו... וקודם לזה לא היו ספרי הדפוס מרובים בתימן מרוב הדחק והעוני, והמה זכו בספרים החדשים להם מה שלא זכו אבותיהם הקדמונים, וברצון נפשם הקדישו והעריצו כקדושת ספר-תורה שבהיכל כל ספר המובא מחוץ לגבול ארצם, ואת ספרי קדמוניהם ומנהגי אבותיהם הזניחום השכיבום למעצבה בבית גנזהים ואין דורש ואין מעתיק ואין מבקש עליהם" (דברי הרב ישראל חבשוש,"קורות ישראל בתימן לרבי ישראל חבשוש", כתבים ב' עמ' 721).

"יחשבו כל דבר אשר הועלה בדפוס – קדוש אמת ונכון שאין להרהר אחריו כהלכה למשה מסיני, ואף דברי מינות ח"ו – אם בדפוס הוא לא יבקרו אחריהם. ובשגם בקבלה כאשר ראיתי פה ספרי נחמיה חיא חיון בקבלה ודרוש אשר ביערום מן הארץ במדינתנו, ואצלם קדוש וברוך יאמרו..." (אבן ספיר, הוצאת מקיצי-נרדמים, דף סא ע"א).

ד. מחירם הזול של ספרי הדפוסים, ויוקר כתבי היד.

ה. השפעתה העצומה של הקבלה.

ו. התפשטות השו"ע בכל יהדות העולם. כוונתם של מחוללי השנוי היתה להשתלב עם הפסיקה והמנהג של כל יהדות המזרח אשר לשעבר פסקה כרמב"ם ונהגה כמותו, עברה לפסוק כשו"ע, ולנהוג כמותו. "אחרי שכבר נתפשטו דיני השו"ע בכל הארצות, וכל הפוסקים האחרונים ז"ל אינם קוראים לו אלא מרן להודיעך כי הוא מרא דארעא" (הרב דוד מזרחי, הקדמה לשת"ז).

ז.      גלות מוזע שאירעה בסוף המאה ה-17 בשנים תל"ט-ת"מ (1679-1680).  בשנים אלו נדרשו עשרות רבות של קהילות לעזוב את מקומות מושבם ולגלות למוזע, מקום צחיח בשפלת התהמה בדרום מערב תימן שבחוף ים-סוף. לאחר מאורע זה נתערערו יסודות הקהילה והמנהיגות התפוררה, ואלה תרמו לחדירה מוגברת של מנהגי השו"ע במחצית הראשונה של המאה ה-18 ולהשפעתו בה.

ח. אובדן ספרות מקורית של יהודי תימן אחרי גלות מוזע-"ובאותה השנה בצאתם מצנעא ללכת אל מוזע היה א' גוי והפקידו אצלו כמה ס"ת וכמה ספרי תלמוד ומקרא ומפרשים וכמה קונטרסים אשר חברו הראשונים כתיבת ידיהם כי לא יכלו לשאתם מפני טורח הדרך כי גורשו משם הם ובניהם וטפם וספרים אלו כמעט מלאים בחדר אחד גדול. סבורים היו שיפייסו למלך ויחזרו לקחת ספריהם.ויהי בצאתם ויקם האיש ההוא ויצת אש בהם וישרפם כולם. הן ממיעוט ספרים הן שנשרפו ספרי חידושיהם ופירושים לא נשאר רק מעט מו המעט" (דברי המהרי"ץ ב"מגילת תימן", נתפרסם ע"י דוד סלימאן דוד ששון, בתוך הצופה לחכמת ישראל, שנה שביעית, התרפ"ג, עמ' 12. ראה גם דברי המהרי"ץ, ע"ח ח"א, עמ' קלב ע"ב)..

ט. מעשהו של הנגיד ר' שלום עראקי (או בנו) לכוף בתי-הכנסת בצנעא לנטוש את הסידורים הקדמונים שבידיהם ולקבל עליהם את נוסח ספרד ופסקי מרן[2].

י. עובדת היותם של לבלרים ת"ח מפורסמים שהכניסו תוספות ושינויים מסידורי ספרד לסידורם, לדוגמא:

הרב יצחק ונה שחי באזור צנעא בסוף המאה ה-16 ערך סידור ששילב תוספות רבות מספרי הדפוס אשר היו בימיו, והכוללים את ספרי השו"ע, הטור, סדור תולעת יעקב לר' מאיר בן גבאי, סדורים ספרדיים ועוד. הר"י ונה הוסיף מנהגים, דינים וכן תמך בגירסאות מסויימות בנוסח התפילה מסידורי ספרד. סופרים רבים העתיקו את סידורו או חלקים ממנו או שהושפעו ממנו. אפשר לומר, כי הוא החיש את התפשטות מנהגי השו"ע בתימן, אע"פ שמכנה רק את הרמב"ם כ"רבינו"[3].

ראיתי מה שכתב ידידי הרב אבירן יצחק הלוי, בהקדמה לספר "סדר אשמורות", שסובר שהר"י בשירי היה גם בין החכמים שהחדירו מנהגים ונוסחים מסידורי ספרד לסידור התימני. וכך כתב:"בכך יש לראות את הגאון מהר"י בשירי זצ"ל שהתחיל בהרחבת תכלאל תימן ע"י שבוץ חטיבות תפילה שלמות ממחזורי ספרד" (שם, עמ' ו הער' 22).

ואין דבריו מדוייקים, מכיוון שאומנותו של הר"י בשירי היה לבלרות, וכתב סידורים לפי רצון המזמין, ולא היתה לו שום כוונה לשנות או להוסיף לסידור התימני ממקומות אחרים (כ"כ מארי, כתבים ב', כותבי ומעתיקי ספרים בתימן, עמ' 963).

"כל סופר ערך לעצמו עפ"י שיקול דעתו סידור אישי ובו שילב בין סידורי תימן הקדומים ובין ספרי הקבלה, סידורי הדפוס וכדומה. מבוכה זו היתה כה גדולה עד שבדיקת כ-500 סידורים גילתה, שמן המאה ה- 17 וה-18 אין כמעט שני סידורים זהים" דברי ד"ר משה גברא, "חכמי ישראל שבתימן-מהרי"ץ", עמ' 40.